אני לא משווקת שירותים אלא דנה בעקרון!
פעמים רבות אני שומעת חברים החולקים את העניין הגנאולוגי מתחבטים בסוגיה האם לשלם על שירותי מחקר והחלטתי לדון בשאלה זו בעזרת מספר דוגמאות.
חשוב לי להדגיש כי אני הולכת להציג את השיקולים אותם אני מפעילה ואין זה אומר שאלו הם השיקולים הרלוונטים לכם, שאין שיקולים נוספים ושאתם תגיעו לאותה מסקנה אליה אני מגיעה.
למי שלא מכיר אותי אני עוסקת במחקר הגנאלוגי של משפחתי כבר כמעט 30 שנים (אם לא מעט הפסקות באמצע ולא תמיד בהילוך גבוה).
לפני בערך שלוש שנים הבנתי שהעבודה שעשיתי בעבר שווה לתחת, מחקתי הכל והתחלתי מחדש והפעם שיניתי גישה לכל עובדה יש לי אסמכתא. ההחלטה הזו להתבסס רק על מסמכים העלתה את הצורך להגיע למסמכים ולא ידעתי איך לעשות את זה, אז הצטרפתי לקורס שילמד אותי איך לעבוד ויכיר לי חלק מהמקורות (אף קורס לא נותן את הכל).
בשלב הבא הייתי צריכה להתחיל לאסוף מסמכים!
חלק מגיע בקלות – יש מישהו שהכין אינדקס והעלה אותו לאינטרנט, מוצאים את האינדקס, מאתרים את המסמך (סרוק ובמרשתת או שפונים לארכיון ומזמינים סריקה), מתרגמים אותו והכל טוב.
וחלק אחר צריך להבין איך לחפש, איפה לחפש, איך מתמודדים עם מה שמוצאים, וברגע אחרי שמצאתי מה הצעד הבא?
אז אחרי ההקדמה נעבור לנושא…
אני מאוד אוהבת לבצע את המחקר שלי בעצמי, אני מכירה את הסיפור לפרטים ואם עכשיו זורקים לי שם של אדם או מקום והוא כבר קפץ אצלי בעבר אני אזכור ואדע איפה לחפש אותו. אף חוקר שאני אשכור את שירותים לא יכול לתת לי את זה. אף חוקר לא חי את המחקר שלי כמוני לאורך שנים. חוקר טוב, ישקיע ללמוד את מה שכבר ידוע על ענף ספציפי ממש כשהוא מתחיל לעבוד על אותו ענף, אבל זה אומר שאני צריכה לדעת איך להנגיש לו את הידע שלי. זה שיקול שאצלי מביא לכך שאני מעדיפה לשבת בפועל עם החוקר בעת המחקר (זה בהחלט הופך את הדבר ליקר).
לא תמיד אני דוברת את השפה – בין אם מדובר בהגעה לארכיון בחו"ל אשר תצריך ממני לתקשר עם צוות הארכיון בשפה שאני לא יודעת ובין אם הכוונה היא שאני אחזיק ביד מסמכים בשפות שאני לא מבינה. מילא כאשר אני לא מצליחה למצוא ידיים ורגליים במסמך הזמין באינטרנט ואז אפשר להעזר בחברים ואין לחץ זמן אבל אם אני יושבת בארכיון לשלושה / ארבעה ימים חשוב לי שיהיו יעילים ולכן אני אעדיף חוקר לצידי. הוא יודע לסייע לי בקשר עם עובדי הארכיון ויודע להתמודד עם המסמכים שמתקבלים.
נניח לרגע שאין לי מגבלת שפה, האם אני מבינה / מכירה את סוגי החומר הרלוונטיים לשאלת המחקר ויודעת איך לאתר אותם בארכיון? אולי שווה לי להשקיע בפגישת הכנה אם חוקר מקצועי שיעזור לי למפות אילו מסמכים להזמין מהארכיון? הוא לא חייב לשבת לידי כל יום כשאני שם אבל בהחלט לדעתי יכול לסייע לי להתחיל את העבודה.
יש מקרים בהם חלק מהחומר בארכיון חסוי ואינו זמין לעיון. במקרים אלו צריך לבחור האם לוותר על אותו מידע (לדעתי החלטה לא מקצועית) או לפנות לחוקר שמורשה לעיין בחומרים אלו.
אבל רגע… פניתי לחוקר שילמתי ממיטב כספי, איזו הבטחה יש לי שהוא באמת חיפש, מי מבטיח לי שהוא מצא את כל מה שיש למצוא – אז זהו שאין הבטחות, הסיכון קיים.
אבל בכל זאת, הזמן שלי יקר ולא תמיד יש לי את הפנאי להגיע עכשיו לארכיון בעצמי, ולא תמיד יש לי את הכסף לממן גם את השהות שלי באותו ארכיון (טיסות, לינה, אוכל, הפסד ימי עבודה) וגם את החוקר/מתרגם שיושב איתי. אז צריך קצת אמונה ומקסימום בעתיד חוזרים ובודקים שוב האם פתאום מוצאים משהו חדש.
הבטחתי דוגמאות (אם לא התעייפתם…)
נכון להיום עבדתי עם חוקרים מקצועיים 4 פעמים
חוקר בפולין שהיה בתחילת דרכו ולא דרש תשלום (הבנתי שהיום כבר דורש תשלום ולא נמוך) – הוא היה הולך לארכיונים לצלם מסמכים למאגר שהוא הכין בשביל עצמו וכל פעם שמצא את אחד משמות המשפחה שמעניינים אותי שלח לי הודעה. בפועל בעזרתו יש לי מידע על משפחה מאזור בעייתי ללא רישומים. בנוסף הוא זוכר את שמות המשפחה שלי וכל פעם שמישהו פונה בשאלה ומזכיר את אותו שם אני מקבלת הודעה. בעזרתו יצרתי קשר בשנה האחרונה עם 3 ענפים אשר רק אחד מהם היה ידוע לי לפני כן.
חוקר בפולין שישב אותי בארכיון למשך שלושה ימים, לימד אותי איך מזמינים מסמכים, עבר איתי על סוגי מסמכים ואיך קוראים אותם, עזר לי למצוא מסמכים רלוונטיים של המשחה, סייע לי בשיחות עם עובדי הארכיון.
חוקר בוינה שישב איתי לשלוש שעות איזה יום בבוקר ועל קצה המזלג הסביר לי על מסמכים שאינם רישומי חיים ואיפה אני מוצאת אותם. לצערי הרב לא הכיר יותר מידי סוגי מסמכים שאינם קשורים לקהילה היהודית וקורותיה בזמן השואה.
שירותי המחקר של הארכיון הציוני – פניתי עד היום עם בערך 10 בקשות מחקר (4 לפני שנה וחצי ועוד 6 עכשיו) על כל פנייה משלמים בערך 200 ש"ח ואף אחד לא מבטיח שיהיו תוצאות וצריך לתת המון מידע התחלתי שבדרך כלל לוקח לא מעט זמן לאתר אותו. בפועל אם אני לוקחת עכשיו יום חופש מהעבודה, נוסעת לירושלים ומבלה יום שלם בארכיון זה עולה לי הרבה יותר. כמו כן, חלק מהחומרים בארכיון הציוני חסויים ולא זמינים לחוקר חיצוני. בפועל מתוך 10 בקשות רק בשני מקרים נעתקה נשמתי כשראיתי את התוצאות. האם זה הופך את זה לכדאי? מבחינתי כן.
יצא קצת ארוך, סליחה
